בכתב העת Journal of vascular surgery פורסם מחקר הבוחן את ההשפעה של אורך מקטע האיטום הקריבני (proximal) המושג במהלך תיקון תוך-כלי של בתירה (dissection) מסוג B של אבי העורקים על מספר תוצאים.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר בוצע ניתוח פוסט הוק של נתונים משני מחקרים פרוספקטיביים בשיתוף מספר מרכזים אודות השימוש ב-Zenith Dissection Endovascular System (STABLEיI ו-II). במחקר נכללו מטופלים שטופלו בתוך 14 יום ממועד תחילת התסמינים, עבורם היו קיימים נתונים של בדיקות הדמיה שנערכו הן קודם לניתוח והן לאחריו.
המטופלים חולקו ל-4 קבוצות בהתאם לאורך האטימה הקריבנית שהושגה בניתוח בהתאם לקו-האמצע שנראה בממצאי ההדמיה: מעל 20 מילימטר, בין 20 ל-10 מ"מ, בין 10ל-0 מ"מ, ופחות מ-0 מ"מ. התוצאים הוערכו תוך שימוש בריבוד על פי הקבוצות. כל הממצאים ההדמייתיים התבססו על ניתוח core laboratory.
הניתוח שנערך במחקר זה כלל 110 מטופלים; 51 מ-STABLE I ו-59 מ- Stable II. על אף שאמות המידה של פרוטוקול המחקר דרשו מקטע באורך של 20 ומעלה מ"מ ללא בתירה באבי העורקים רחיקנית (distal) לעורק התרדמה השמאלי (left common carotid artery) שישמש לאיטום הקריבני, מקטע איטום קריבני באורך של 20 ומעלה מ"מ נמצא רק בקרב 19 מתוך 110 מהמטופלים (17.3%) בהתאם למיקום בו הונח שתל תומכן. לאחר משך מעקב ממוצע של 41.6 ± 21.6 חודשים, השיעור המצטבר של תוצא ההתקן המורכב - composite device outcome (שכלל זרימה בפתח הקריבני, בתירה לאחור, צמיחה טרנס-אאורטלית ונדידה של שתל התומכן) - היה נמוך יותר בקרב המטופלים אצלם הושג מקטע איטום קריבני של 20 מ"מ ומעלה (3 מתוך 19; 15.8%). השיעור המצטבר עלה כאשר אורך מקטע האיטום ירד (32.0% [8 מ-25], 55.6% [20 מ-36], ו-60.0% [18 מתוך 30] עבור מקטע איטום קריבני של בין 10 ל-20 מ"מ, בין 0 ל-10 מ"מ ופחות מ-0 מ"מ בהתאמה; p< 0.01, Cochran-Armitage trend test).
לסיכום, במחקר נמצא יחס הפוך מובהק בין אורך מקטע האיום הקריבני המושג לבין תוצאים בלתי-רצויים של הטיפול. הממצאים מדגישים את החשיבות של מיקום שתל התומכן באזור בריא של אבי העורקים על מנת לצמצמם את הסיכון לסיבוכים וכדי לספק תיקון בר קיימא בקרב מטופלים עם בתירה מסוג B של אבי העורקים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
