עד כה, עדיין לא ברור האם מידת הדלקת (והרזולוציה שלה) והנוירודגנרציה לאחר התחלת טיפול מנבאים את התקדמות המחלה בחולי טרשת נפוצה (MS). במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Multiple sclerosis' מטרת החוקרים הייתה להעריך את הערך הניבויי של שינויים בנפח הנגע (LV) והמוח בהדמיית תהודה מגנטית (MRI) בשנים 1 ו-2 לטיפול בכל הנוגע להתקדמות המחלה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו חולים שהחלו טיפול מוקדם עם interferon beta-1a ב-REFLEX/REFLEXIONי(N=262). החוקרים השתמשו במודלי רגרסיית ניבוי וכללו LV חדשים/גדלים (פעילות חיובית), LV נעלמים/מתכווצים (פעילות שלילית) ואטרופיה גלובלית/מרכזית במהלך השנים 1 ו-2.
מתוצאות החוקרים עולה כי אטרופיה גלובלית מהירה יותר ו/או פסאודו-אטרופיה ופעילות נגע חיובית בשנים 1 ו-2 נקשרו עם הסתברות גדולה יותר וכן עם המרה מהירה יותר לטרשת נפוצה מוגדרת קלינית (CDMS: clinically definite multiple sclerosis). פעילות נגע שלילית בשנה 1 ואטרופיה מרכזית איטית יותר בשנה 2 ניבאו התקדמות מאומתת של המוגבלות (9-Hole Peg Test). פעילות נגע חיובית בשנה 2 ניבאה אטרופיה גלובלית מהירה יותר, ופעילות נגע חיובית בשנים 1 ו-2 ניבאה אטרופיה מרכזית מהירה יותר.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי דרגה גבוהה יותר של אטרופיה גלובלית ו/או פסאודו-אטרופיה בשנה 1 ניבאו CDMS, ופעילות נגע חיובית בכל שנה נקשרה עם CDMS ועם נוירודגנרציה. עוד הדגימו החוקרים כי מוגבלות נקשרה עם פעילות נגע שלילית בשנה 1 ועם אטרופיה מרכזית איטית יותר בשנה 2.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
