המידע על אודות שינויים בתבניות הטיפול ותוצאים של מטופלים אשר עברו התערבויות אנדווסקולריות במהלך הגל הראשון של מגפת הקורונה הינו מוגבל. מטרת מחקר מבוסס אוכלוסין זה היה לבחון את תבניות הטיפול והתוצאים של פעולות לטיפול באיסכמיה של גפה תחתונה בנבדקים בממלכה המאוחדת במהלך מגפת הקורונה.
עוד בעניין דומה
במחקר זה נכללו פעולות להשבת זרימת דם בגפה תחתונה וכריתות משמעותיות שבוצעו בין התאריכים ינואר 2019 לבין אפריל 2021 בממלכה המאוחדת אשר נרשמו במרשם הלאומי למחלות כלי דם. התוצא העיקרי שנבדק כלל מוות בתר-ניתוחי באשפוז, והתוצאים השניוניים כללו סיבוכים וצורך בהתערבות חוזרת. מחקר זה חולק לתקופת קדם-המגפה (מה-1 לינואר 2019-29 לפברואר 2020), גל ראשון של המגפה (1 למרץ-30 ליוני 2020), תקופת ההפוגה (1 לינואר-31 לאוקטובר 2020) וגל שני-שלישי של המגפה (1 לנובמבר 2020-30 לאפריל 2021).
במחקר נכללו 36,938 פעולות (7,245 כריתות משמעותיות, 16,712 פעולות אנדווסקולריות, 12,981 פעולות חוזרות להשבת זרימת דם), כאשר 15,501 בוצעו לאחר מרץ 2020- מה שמציג הפחתה של 27.7% בהשוואה לתקופת קדם-המגפה. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור הניתוחים שבוצעו בגישה פתוחה תחת הרדמה מלאה היה נמוך יותר בגל הראשון של המגפה והלאה בהשוואה לתקופה שקדמה למגפה (76.7% לעומת 81.9%; p<0.001). רק 4.6% מהמטופלים בעוקבה נדבקו בנגיף SARS-CoV-2 (n=708), אבל שיעורי התמותה של מטופלים אלו באשפוז לאחר הניתוח עמדו על 25% (n=177), שיעורים גבוהים פי שישה בהשוואה לנבדקים ללא קורונה (יחס סיכויים מתוקנן של 5.88, רווח בר-סמך של 95%, 4.8-7.21; p<0.001). שיעורי התמותה באשפוז לאחר ניתוחים אלקטיבים בגישה פתוחה (1.6% לעומת 1.1%, p=0.33) והשבת זרימה תקינה בגישה אנדווסקורלית (0.9% לעומת 0.5%, p=0.005) היו גבוהים יותר במהלך המגפה בהשוואה לתקופה שלפניה. כמו כן הודגם כי שיעורי התמותה לאחר כריתה משמעותית היו גבוהים במהלך המגפה בהשוואה לתקופה שלפניה (10.4% במהלך גל 2-3 לעומת 7.7% בתקופה שקדמה למגפה; p=0.022).
מסקנת החוקרים הייתה כי נצפתה תמותה בתר-ניתוחית עודפת במטופלים שעברו פעולות לתיקון הפרעות וסקולריות בגפה התחתונה במהלך מגפת הקורונה, אשר נמצאה מקושרת לזיהום עם קורונה. יש לבצע מחקרים נוספים להערכת תוצאים ארוכי טווח של מטופלים שעברו ניתוחים במהלך תקופת מגפת הקורונה.
מקור: