סיבוכים בתר-ניתוחיים הינם חלק בלתי נפרד מתחום הכירורגיה. במחקר זה החוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין סיבוכים אלו לבין תגובתם הרגשית של מנתחי כלי דם עם משרה אקדמית.
עוד בעניין דומה
שאלון אלקטרוני אנונימי נשלח לכלל ראשי תכניות ההכשרה של מנתחי כלי דם בצפון אמריקה עם בקשה להפצתו בקרב הצוות. מטרת השאלון הייתה לאסוף מידע על הדמוגרפיה וסגנון העבודה של המשיבים, ובעזרת אמצעים מאוששים הם קבעו את התגובה הרגשית לסיבוכים בתר-ניתוחיים לצורך הערכת מנגנוני ההתמודדות של העונים. ניתוח חד-משתני בוצע לצורך קביעת ההבדל בין אלו שדיווחו על תסמינים, אפילו חלקיים, של תסמונת עקה בתר-חבלתית (Post-Traumatic Stress Disorder - PTSD) בעקבות הסיבוכים המשמעותיים ביותר שאירעו במהלך השנה האחרונה, לעומת אלו שלא הדגימו תסמינים. רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית בוצעה עבור כלל המשתנים שנמצאו משמעותיים בניתוח החד-משתני ועבור משתנים נוספים שהינם משמעותיים מבחינה קלינית.
השאלון הופץ בקרב 267 אנשי צוות ב-128 מוסדות בארצות הברית ובעוד 10 מוסדות בקנדה, מתוכם 65 נבדקים השתתפו במחקר (שיעור תגובה של 32%). 20/65 (31%) מהמשיבים היו נשים. גילם הממוצע של המשיבים עמד על 47±10.2 שנים. תוצאות המחקר הדגימו כי מרבית המשיבים (43/65, 66%) דיווחו על סיבוכים משמעותיים במהלך שלושת החודשים האחרונים שלפני מילוי השאלון, כאשר מרביתם (45/65, 69%) דיווחו על תוצאי תמותה של המטופלים. 20/65 (31%) הדגימו תסמינים, חלקיים לפחות, של PTSD בתגובה לאירוע החמור ביותר של סיבוך בתר-ניתוחי שאירע במהלך השנה שקדמה למילוי השאלון, ושיעור של 12/65 (19%) דיווחו על תסמינים הממלאים את הקריטריונים לאבחנה קלינית של PTSD. הנבדקים שדיווחו על PTSD האשימו או ביקרו את עצמם בשכיחות גבוה יותר (p=0.0028), פחות הגדירו את הסיבוכים כאירועים צפויים (p=0.048), האמינו פחות כי הסיבוך נגרם באשמת מישהו אחר או בגלל השפעות חיצוניות ובשכיחות גבוהה יותר הזדהו כנשים (55% לעומת 20%; p=0.008). בנוגע לסיוע לאחר סיבוכים חמורים, רוב המשיבים לשאלון (57/65, 88%) רצו לשוחח על פרטי האירוע עם אדם מקבוצת השווים. הגורם החיצוני העיקרי שהשפיע על התגובה הרגשית לאירוע הסיבוך היה הרצון לשמור על מוניטין ותחושת כבוד עצמי (66%). ההבדל בין המינים נשמר גם בניתוח הרב-משתני (p=0.016).
מסקנת החוקרים הייתה כי ישנה שכיחות גבוהה של תגובות רגשיות לאחר סיבוך בתר-ניתוחי משמעותי בניתוחי כלי-דם, ואלו עלולות להגביר את הסיכון להתפתחות PTSD. תגובות אלו עלולות להתרחש בשכיחות גבוהה כאשר הסיבוך לא היה צפוי או כאשר הטעות נגרמה מטעות ניתוחית אמיתית או נדמית. שכיחות וחומרת הנטל הרגשי של סיבוכים בתר-ניתוחיים משמעותיים על מנתחי כלי-דם לא מתואר היטב ונמצא בתת-דיווח. ייתכן וישנם הבדלים תלויי מין, ורוב המנתחים חושקים במערכת תמיכה של קבוצת שווים מכובדת בה ניתן לשוחח על סיבוכים אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
