פגיעה באבי העורקים בעקבות חבלה קהה בבית החזה (Blunt Thoracic Aortic Injury - BTAI) הינו גורם מרכזי לתחלואה ותמותה בנחבלים. למרות שתוצאים של BTAI תוארו באוכלוסיית מטופלים צעירה, ייתכן ובנבדקים קשישים ניתן לראות תבנית אחרת של חבלות ומאפיינים יחודיים התורמים לתחלואה ותמותה עקב BTAI. במחקר זה החוקרים ביקשו לתאר את ההתייצגויות השונות וניהול מקרים של BTAI במטופלים קשישים מתוך מאגר נתונים לאומי.
עוד בעניין דומה
מטופלים מגיל 65 שנים ומעלה עם BTAI מהשנים 2007-2016 זוהו מתוך מאגר הנתונים American College of Surgeons Trauma Quality Improvement Program. מאפיינים דמוגרפיים בבסיס, משתנים פיזיולוגיים ראשוניים ותוצאים קליניים נאספו מתוך מאגר הנתונים. התוצא העיקרי שנבדק היה תמותה במהלך אשפוז. החוקרים השתמשו במודל מתוקנן של רגרסייה מוכללת על שם Poisson לצורך השוואה של שיעורי תמותה בשלוש קבוצות טיפול; תיקון אבי העורקים בשיטה אנדווסקורלית (Thoracic Endovascular Aortic Repair - TEVAR), תיקון בשיטה פתוחה וניהול לא ניתוחי של המטופל.
במהלך תקופת המעקב 1,322 נבדקים בגילאי 65 שנים ומעלה סבלו מ-BTAI ושרדו עד הגעה לאשפוז. גילם הממוצע של הנבדקים עמד על 74.7 שנים, 60% מהם היו זכרים. בנבדקים נצפו שיעורים נמוכים של חבלות ראש (9.4%), עמוד שדרה (3.1%) ובטן (5.7%) משמעותיות במקביל לחבלה בבית החזה. 350 נבדקים (26.5%) עברו TEVAR,י58 (4.4%) עברו תיקון בשיטה פתוחה ויתר 914 הנבדקים (69.1%) נוהלו באופן לא ניתוחי. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור הנבדקים שעברו TEVAR עלה מ-13.1% בשנת 2007 ועד 32.7% בשנת 2015, עם ירידה משמעותית בשנת 2016 לטובת ניהול לא ניתוחי. גיל, מין וציוני חומרת חבלה (Injury Severity Scores - ISS) ממוצעים לא היו שונים באופן משמעותי בין קבוצות הטיפול השונות. שיעורי התמותה באשפוז עבור כלל הנבדקים עמדו על 37.9%. על פי מודל מתוקנן של רגרסייה מוכללת על שם Poisson בשימוש בהסתברות הופכית לשקלול סוג הטיפול ובתקנון עבור גיל, מוצא אתני, מגדר, ISS ותת-לחץ דם נמצא כי TEVAR מקושר לשיעורי התמותה הנמוכים ביותר (1.31/100 שנות אדם, רווח בר-סמך של 95%, 1.17-1.46) בהשוואה לטיפול ניתוחי בשיטה פתוחה (2.53/100 שנות אדם, רווח בר-סמך של 95%, 2.32-2.75; p<0.001), ולניהול לא ניתוחי (3.91/100 שנות אדם, רווח בר-סמך של 95%, 3.6-4.25; p<0.001). כמו כן, בקבוצת הטיפול בשיטת TEVAR נמצאו שיעורי היארעות גבוהים יותר של פגיעה כלייתית חריפה, תסמונת מצוקה נשימתית חריפה (Acute Respiratory Distress Syndrome - ARDS) וזיהום בפצע ניתוח.
מסקנת החוקרים הייתה כי מרבית המטופלים הקשישים עם BTAI לא עוברים ניתוח לתיקון הפגיעה, ועל כן נמצאים בסיכון מוגבר יותר לתמותה באשפוז. בניתוח מתוקנן נמצא כי TEVAR קשור לשיעורי תמותה נמוכים בהשוואה לטיפול ניתוחי בשיטה פתוחה או היעדר טיפול ניתוחי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
