היצרות חלל, הנוצרת ככל הנראה משנית לקריש, מתרחשת בתומכנים בהיארעות בלתי ידועה לאחר תיקונים אנדווסקולריים באבי העורקים החזי (Thoracic Endovascular Aortic Repair - TEVAR). גורמי הסיכון להיצרות חלל התומכן ומשמעות אירועים אלו טרם נקבעו. בעבר העריכו כי קוטר צר של התומכן הינו גורם סיכון להיצרותו לאורך זמן.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו ניתוח רטרוספקטיבי רב-מרכזי של כלל הנבדקים שעברו TEVAR בין התאריכים יולי 2011 ליולי 2019 עם מידע על אודות מעקב של שנה אחת לפחות של בדיקות CT עם האדרה של כלי הדם (Contrast-Enhanced Computer Tomography Imaging). החוקרים אספו משתנים דמוגרפיים, קדם-ניתוחיים, תוך-ניתוחיים ובתר-ניתוחיים. מדידות קוטר התומכן בוצעו על גבי בדיקת הדימות, שלא בזמן אמת. החוקרים השוו את קוטר פתיחות התומכן לקוטר התומכן הבסיסי וערכי השינוי העיתי תוקננו לפי זמן מתחילת המעקב. התוצא העיקרי שנבדק היה שיעור ההיצרות השנתי של התומכן.
במחקר השתתפו 208 נבדקים אשר התאימו לקריטריוני ההכללה (מהן 94 נשים), עם משך מעקב חציוני של 822 ימים. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור ההיצרות השנתית של התומכן, באחוזים, עמד עד 10.5±7.7% בנשים ו-7.6±5.6% בגברים (p=0.0026). ניתוח רב משתני הראה כי מין נקבה (p=0.0283), אבחון קדם-ניתוחי של יתר לחץ דם (p=0.0449) וצורך בכיסוי של עורק התת-בריחי השמאלי (p=0.0328) הינם גורמי סיכון להיצרות משמעותית יותר של התומכן. לא נמצא קשר עצמאי בין קוטר צר יותר של אבי העורקים או בין שימוש בנוגדי קרישה ונוגדי טסיות לבין היצרות חלל התומכן.
היצרות משמעותית של התומכן, שהוגדרה כירידה ב-20% לפחות בקוטר התומכן, נמצאה קשורה לעליה בצורך בהתערבות נוספת בשל תת-זילוח, דלף למפרצת (endoleak) והיווצרות מפרצת תסמינית (p=0.0249). הערכות לפי מודל קפלן-מאייר הראו קשר מובהק בין מין לבין שיעורים גבוהים של היצרות חלל התומכן (p=0.00189).
מסקנת החוקרים הייתה כי מין (נקבה) הינו גורם סיכון מובהק ובלתי ניתן לשינוי להיצרות של חלל תומכן לאחר TEVAR. תופעה זו איננה שפירה, ועל כן ממצאים אלו קשורים לשיעורים גבוהים יותר של התערבות משנית. ייתכן וממצאים אלו קשורים להיענות אבי העורקים או לשונות במסלולי הקרישה בין המינים, ועל כן ראוי לחקור אותו עוד. משום כך, יש לבצע מעקב עם תשומת לב מיוחדת למשתנים וסיבוכים ייחודיים למטופל.
מקור: