תיקון אנדווסקולארי

יעילות ובטיחות הנחת שתל-תומכן מחורר בהתאמה אישית על ידי הרופא המטפל

תומכנים בהתאמה אישית עם חרירים לעורק התרדמה ועורק הברכיוצפלי ולעורק התת-בריחי השמאלי הינם יעילים ובטוחים לתיקונים אנדווסקולריים של נגעים בקשת האאורטה

השתלת תומכן, צנתור (צילום: אילוסטרציה)

מטרת המחקר הייתה להעריך את התוצאים בטווח קרוב ובינוני בשימוש בשתלים אנדווסקולריים עם חרירים בהתאמה אישית של הרופא המטפל (Double Fenestrated Physician-Modified Endovascular Grafts [PMEGs])) עבור תיקון מלא של קשת האאורטה.

המחקר בוצע בשיטת מחקר רטרוספקטיבי המבוסס במרכז רפואי יחיד עם מידע שנאסף אודות 50 מטופלים שעברו תיקון אנדווסקולרי של קשת האאורטה (TEVAR-Thoracic Endovascular Aortic Repair) בין התאריכים ינואר 2017 ועד אוקטובר 2019. החריר המקורב והגדול של השתל האנדווסקולרי היה עבור העורק הברכיוצפלי, ועורק התרדמה השמאלי והחריר המרוחק והקטן יותר של השתל היה עבור העורק התת-בריחי השמאלי (Left Subclavian Artery-LSA). רק ב-LSA הונח תומכן.

תוצאות המחקר הדגימו כי המשך הממוצע לביצוע ההתאמה האישית של השתל היה 26±6 דקות. מתוך 50 המטופלים שהשתתפו במחקר, 41 היו גברים. גילם הממוצע של הנבדקים היה 68±11.5 שנים. האינדיקציות לטיפול כללו מפרצת דגנרטיבית של הקשת האאורטלית (n=17), קרע של מפרצת סוג A של קשת האאורטה (n=13), מפרצת סוג Bי(n=13), נגע אאורטלי (n=3), ועוד פתלוגיות (n=4). שיעורי ההצלחה הטכניות עמדו על 94% (47 מתוך 50), ו-100% (28 מתוך 28) לאחר שינוי טכני בו הוכנס מראש תיל מנחה בשתל לצורך יצירת פתח עבור ה-LSAי(p<0.05).

שיעורי התמותה 30 יום לאחר פיצוע הפרוצדורה עמד על 2% (n=1). שני מטופלים (4%) עברו שבץ קטן והשיגו החלמה מליאה. מטופל אחד (2%) סבל מדליפה אנדותליאלית מסוג IB, ושני מטופלים (4%) סבלו מדליפה מסוג II. ארבעה מטופלים (8%) נזקקו להתערבות נוספת, אחד בשל דליפה אנדותליאלית מסוג IB ועוד שלושה בשל סיבוכים הקשורים לגישה. כלל העורקים מעל האאורטה היו פתוחים.

במהלך תקופת מעקב ממוצעת של 16±8.3 חודשים, אף מטופל לא נזקק לטיפול נוסף בעזרת ניתוח לב פתוח, סבל מקרע של האאורטה, מפאראפלגיה או קרע רטרוגדי.

מסקנת החוקרים הייתה כי שימוש ב-PMEGs עבור TEVAR הינה שיטה אפשרית ויעילה לתיקון אנדווסקולרי מוחלט של קשת האאורטה, תוך הימנעות מפתיחה ניתוחית בשיטה אנטומית או חוץ-אנטומית של כלי הדם. אי-הנחת תומכן בעורק הברכיוצפלי לא נמצא קשור לדליפה אנדותליאלית או כשל בטיפול. שיטה זו נמצאה כמורידה סיכון להיווצרות שבץ בהשוואה לשיטות אחרות. תוצאות בטווח בינוני הציעו כי הנחת תומכן בעורק הברכיוצפלי ועורק התרדמה הימני לא נצרך עבור מטופלים רבים שעוברים תיקון אנדווסקולרי של קשת האאורטה. יש להעריך את עמידות האטימה במחקרים ארוכי טווח.

מקור:

Lucient Chassin-Trubert, et al. (2021) “Double fenestrated physician-modified stent-grafts for total aortic arch repair in 50 patients”. Journal of Vascular Surgery, June 2021. Vol 73, Issue 6, p1898-1905. doi.org/10.1016/j.jvs.2020.09.041

נושאים קשורים:  תיקון אנדווסקולארי,  שתל אנדווסקולרי,  השתלת תומכן,  מחקרים
תגובות