מחקרים

שרידות ארוכת טווח לאחר תיקון מפרצת באאורטה

שיעור התמותה הקשורה באאורטה לאחר תיקון מפרצות אלו נמוך על פני מעקב של כתשע שנים; תיקון של מצבים חריפים בגישה אנדווסקולרית מוביל לתוצאים טובים יותר מאשר בגישה פתוחה

אבי העורקים (צילום: אילוסטרציה)
אבי העורקים (צילום: אילוסטרציה)

חולים עם מפרצת באאורטה היורדת והאאורטה הטורקו-אבדומינלית (dTAA, TAAA) סובלים ממגוון רחב של תחלואות נלוות. מטופלים המעומדים לניתוח עוברים תיקונים מורכבים של המפרצות עם תוצאים קצרי טווח טובים. במחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Journal of Vascular Surgery זוהו מאפיינים שונים הקשורים עם שרידות ארוכת טווח לאחר תיקון dTAA ו-TAAA. חולים אשר עברו דיסקציה טראומתית של האאורטה לא נכללו במחקר. התוצא העיקרי שנבדק היה שרידות ארוכת טווח והתוצא המשני היה תמותה קשורה באאורטה.

המחקר הוכללו באופן רטרוספקטיבי 946 חולים עם זמן מעקב חציוני של 102.8 חודשים. הגיל החציוני של המשתתפים היה 71 שנים - 58.1% מהם היו גברים. 14.2% מה-TAAA היו מסוג I,י21.2% מסוג II,י17.1% מסוג III, י26.1% היו מסוג IV ו-21.2% היו dTAA.י15.5% מהמשתתפים חוו דיסקציה קודמת של ההאאורטה לפני ההתערבות הניתוחית. הקוטר החציוני של המפרצות היה 6.4 ס"מ ו-16.7% עברו תיקון אנדווסקולרי.

במחקר נמצא כי מאפיינים קשורים עם תמותה מוגברת היו גיל מבוגר יותר, ניתוח שבוצע בתקופה מוקדמת יותר, התייצגות חריפה של המפרצת, קראטינין מוגבר טרם הפעולה ומפרצת מסוג IV. בנוסף, סיבוכים נוירולוגיים, קרדיאליים וריאתיים לאחר הפעולה נמצאו קשורים עם תמותה מוגברת. שיעור התמותה הקשורה באאורטה היה 2.1% במהלך תקופת המחקר. חולים אשר עברו תיקון אנדווסקולרי למצבים חריפים היו עם שרידות ארוכת טווח טובה יותר לעומת חולים אשר עברו התערבות פתוחה. עם זאת, לא נמצא הבדל בשרידות בין שתי הגישות התערבותיות עבור מצבים שאינם חריפים.

החוקרים סיכמו כי תיקון TAAA קשור בשיעורי תמותה סבירים ולאחר התיקון שיעור התמותה  הקשורה באאורטה הינו נמוך. האפשרות לתקן בגישה אנדווסקולרית שינה דרמטית את הניהול של חולים אלה וקשור בתוצאים טובים יותר בחולים עם התייצגות אקוטית.

מקור: 

Khoury, M.K. et al. (2021) Journal of Vascular Surgery. DOI:https://doi.org/10.1016/j.jvs.2021.02.048

נושאים קשורים:  מחקרים,  מפרצת,  אאורטה,  תיקון אנדווסקולארי,  שרידות
תגובות