מחקרים

הסיכון לשבץ בתיקון אנדו-ווסקולרי של אבי העורקים

חוקרים סבורים כי גישה דרך הזרוע/ צוואר לתיקון אנדו-ווסקולרי של אבי העורקים מלווה בסיכון גבוה יותר לשבץ

זה מכבר, תיקונים מורכבים של אבי העורקים בשיטה אנדו-ווסקולרית, מתבצעים לעתים קרובות בגישה דרך הגפה העליונה והצוואר. החוקרים ביקשו להשוות את מידת ההתרחשות של שבץ וסיבוכים אחרים סביב ניתוח שנעשה בגישה צווארית/דרך הזרוע וגישה מפשעתית או דרך עורק הכסל לעומת גישה מפשעתית/דרך עורק הכסל בלבד, גישה צווארית/דרך הזרוע בצד ימין לעומת שמאל ולבסוף נקודות גישה ספציפיות בזרוע לעומת הצוואר.

החוקרים ניתחו נתונים של מטופלים שנכנסו למאגר של תיקוני אאורטה אנדו-ווסקולריים רגילים או מורכבים, במסגרת ה-Vascular Quality Initiative, בין השנים 2009-2018. הם לא הכלילו נבדקים שהיו חסרים לגביהם נתונים בנוגע לאופן הגישה ונקודת הטיפול בקשת אבי העורקים. הם הגדירו את התוצא העיקרי כהתרחשות של שבץ מוחי במסגרת האשפוז בבית החולים. כמו כן, התוצאים המשניים היו סיבוכים אחרים לאחר הניתוח, בנוסף להישרדות למשך שנה. החוקרים השתמשו בעקומות קפלן-מאייר ובמבחן log-rank על מנת להעריך את ההישרדות.

החוקרים מצאו כי מתוך 11,621 חולים עם 11,774 ניתוחים שנרשמו במאגר, 6,691 ניתוחים שנערכו על 6,602 חולים, עמדו בקריטריונים של האנליזה (1,418 בגישה דרך הזרוע/צוואר ו-5,273 בגישה משפעתית/דרך עורק הכסל). נמצא כי לחולים שעברו ניתוח בגישה דרך הזרוע/צוואר, היה שיעור גבוה יותר של היסטוריית עישון (83.6% לעומת 76.1%; P<0.0001) ושבץ מוחי בעבר (12.6% לעומת 10.1%; P = 0.01). זאת ועוד, נמצא כי משך הפעולה (280 עם סטיית תקן של 124 דקות לעומת 157 עם סטיית תקן של 102 דקות; P<0.0001), העמסת חומר הניגוד (141 עם סטיית תקן של 82 מ"ל לעומת 103 עם סטיית תקן של 67 מ"ל; P<0.0001), ואובדן הדם המשוער (300 מ"ל לעומת 100 מ"ל; P <0.0001), היו גבוהים יותר בקבוצת הגישה דרך הזרוע/ צוואר, ממצא המעיד על מקרים בעלי מורכבות גדולה יותר. בסך הכל, החוקרים דיווחו כי לחולים עם גישה דרך הזרוע/צוואר היה שיעור גבוה יותר של שבץ מוחי (3.1% לעומת 1.8%; P=0.003),  בהשוואה לחולים עם גישה דרך המפשעה/עורק הכסל, כאשר באנליזה רבת משתנים נמצא כי גישה דרך הזרוע/צוואר מהווה גורם סיכון בלתי תלוי להתרחשות של שבץ מוחי (יחס סיכויים - 1.97; P=0.0003). בנוסף, החוקרים דיווחו כי לא היה הבדל בהתרחשות שבץ כאשר השוו בין גישה דרך הזרוע/ צוואר בצד ימין לעומת שמאל (2.8% לעומת 3.2%; P = 0.71).

לבסוף, נמצא כי שיעורי התרחשות של שבץ מוחי היו דומים בכל מיני נקודות גישה בזרוע, בית השחי ובגישה דרך נקודות מרובות, אך היו גבוהים יותר באופן מובהק בחולים עם גישה דרך עורק התרדמה (2.6% לעומת 3.5% לעומת 13% לעומת 3.7%; P = 0.04). עוד מצאו כי לחולים עם גישה דרך הזרוע/ צוואר היו שיעורים גבוהים יותר של דימום באזור הדקירה, חסימה של נקודת הגישה, איסכמיה של הזרוע ומוות באשפוז (7.1% לעומת 4.2%; P <0.0001). בנוגע להישרדות למשך שנה, נמצא כי לחולים עם גישה דרך הזרוע /צוואר היה שיעור הישרדות נמוך יותר (85.1% לעומת 88.1%; P = 0.03).

החוקרים הגיעו למסקנה כי בתיקון של אבי העורקים בשיטה אנדו-ווסקולרית, גישה דרך הזרוע/ צוואר מלווה בסיכון גבוה יותר לשבץ מוחי, בהשוואה לגישה משפעתית/ דרך עורק הכסל בלבד. הם סבורים כי גישה מצד ימין אינה מלווה בסיכון גבוה יותר בהשוואה לצד שמאל, וכי לגישה דרך עורק התרדמה יש שיעור גבוה יותר של שבץ בהשוואה לגישה דרך בית השחי, הזרוע או נקודות גישה מרובות בזרוע /צוואר.

מקור: 

Plotkin, A. et al. Journal of Vascular Surgery 2020; 72(5); 1602-1609. https://doi.org/10.1016/j.jvs.2020.02.017

נושאים קשורים:  מחקרים,  אבי העורקים,  שבץ,  תיקון אנדווסקולארי
תגובות