חוסר המודעות בנוגע לכך שכשל כלייתי היא מחלה סופנית מהווה מחסום משמעותי בהפניה לטיפול פליאטיבי של מבוגרים עם מחלת כליות סופנית.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה לאמן נפרולוגים להשתמש בכלי התקשורת 'המקרה הכי טוב/המקרה הכי גרוע' (BC/WC – best case/worst case) על מנת לשפר את קבלת ההחלטות המשותפת בנוגע להתחלת דיאליזה בקרב מטופלים מבוגרים עם תוחלת חיים צפויה מוגבלת.
המחקר הנוכחי הוא מחקר פיילוט טרום/ לאחר התערבות. במחקר השתתפו 16 נפרולוגים ו-20 מטופלים בגילאי 70 שנים ומעלה עם שיעור סינון גלומרולרי מוערך (eGFR – estimated glomerular filtration rate)י< 20 מ"ל/דקה פר 1.73מ2 במסגרת מרפאות חוץ נפרולוגיות במדיסון, WI.
החוקרים מדדו את השימוש במרכיבי הכלי, תוכן התקשורת בנוגע לדיאליזה, קבלת ההחלטות המשותפת, קבלה של ההתערבות, החלטה לבצע דיאליזה וההפניות לטיפול פליאטיבי.
תוצאות המחקר הראו כי 15 מתוך 16 נפרולוגים השיגו כשירות בשימוש בכלי BC/WC עם מטופלים מתאימים, תוך שימוש בלפחות 14 מתוך 19 פריטים. בנוסף, נמצא כי תשעה נפרולוגים נפגשו עם 30 מטופלים שהסכימו להקלטת הביקור במרפאה. לפני ההכשרה, הביקורים במרפאה התמקדו בתוצאות המעבדה ובהכנה לדיאליזה. לאחר ההכשרה, הנפרולוגים ציינו כי ירידה בתפקודי הכליות היא "חדשות רעות", הציגו את האפשרות של דיאליזה ואת האפשרות לא לבצע דיאליזה, וביררו את ההעדפות של המטופלים. בנוסף, נמצא שיפור בציון קבלת ההחלטות המשותפת שנמדדה לפי הבוחן (OPTION 5) מחציון של 20/100 (טווח בין רבעוני: 15-35) לפני ההכשרה לחציון של 58/100 (טווח בין רבעוני: 55-65) לאחר ההכשרה. כמו כן, נמצא כי כאשר הנפרולוגים השתמשו בכלי ה-BC/WC, הסבירות שהמטופל יבחר בדיאליזה ירדה והסבירות שהמטופל יופנה לטיפול פליאטיבי עלתה.
החוקרים הסיקו כי נפרולוגים יכולים ללמוד להשתמש בכלי ה-BC/WC עם מטופלים מבוגרים במטרה לשפר את קבלת ההחלטות המשותפת בנוגע לדיאליזה, מה שעשוי גם להעלות את ההפניות לטיפול פליאטיבי.
מקור:
Zimmermann, C.J. et al. (2020) Journal of Palliative Medicine 23,5.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
