מחקרים

בדיקות לחולי תעוקת לב – השוואת היעילות הקלינית של שתי אסטרטגיות

במחקר זה נמצא כי MRI קרדיווסקולרי המבוסס על פרפוזיית שריר הלב אינו נחות מאנגיוגרפיה ומדידת הFractional flow reserve

03.07.2019, 11:15
התקף לב. אילוסטרציה

במטופלים החולים בתעוקת לב יציבה, קיימות שתי אסטרטגיות העוזרות לקבל החלטה לגבי צנתור: הראשונה היא ע"י MRI המבוסס על פרפוזיית שריר הלב והשנייה מערבת אנגיוגרפיה חודרנית ומדידת ה-FFRי (fractional flow reserve). עד היום לא נקבע האם MRI של הלב וכלי הדם אינו נחות מאסטרטגיה המבוססת על מדידת ה-FFR בעזרת אנגיוגרפיה.

החוקרים ביצעו ניסוי אקראי ללא סמיות לבדיקת היעילות הקלינית של שתי האסטרטגיות. בניסוי השתתפו 918 חולי תעוקת לב עם שני גורמי סיכון קרדיווסקולריים או יותר או לחילופין בדיקת מאמץ חיובית. הם חולקו לאחת משתי הבדיקות. צנתור הומלץ למטופלים אשר בבדיקת הMRI הודגמה אסכמיה של לפחות 6% מכלל שריר הלב. למטופלים אשר עברו אנגיוגרפיה, צנתור הומלץ כאשר ה-FFR נמדד 0.8 או פחות. התוצא העיקרי שנמדד היה מוות, אוטם שריר הלב שלא הסתיים במות המטופל ושיעור המטופלים שנזקקו בשנה שאחרי הבדיקה לצנתור. שולי האי-נחיתות היה הבדל בסיכון של 6%.

בסך הכול, 184 מתוך 454 מטופלים ( 40.5%) שעברו את בדיקת ה-MRI הקרדיווסקולרי הגיעו לקריטריון ההמלצה לצנתור. לעומת זאת, ל-213 מתוך 464 (45.9%) בקבוצת האנגיוגרפיה הומלץ הצנתור אחרי שהגיעו לקריטריון (P=0.11). פחות מטופלים בקבוצת ה-MRI הקרדיווסקולרי עברו צנתור מהקבוצה השנייה (162 [35.7%]לעומת 209 [45.0%], P=0.005). התוצא העיקרי התרחש ב-15 מתוך 421 מטופלים (3.6%) שעברו את ה-MRI הקרדיווסקולרי ו-16 מתוך 430 מטופלים (3.7%) בקבוצת האנגיוגרפיה (הבדל בסיכון, 0.2- נקודות אחוז, רווח בר סמך 95%, 2.7- עד 2.4), ממצאים אשר אישרו את סף האי-נחיתות. שיעור המטופלים שאחרי 12 חודשים לא חוו תעוקת לב לא היו שונים בין הקבוצות (49.2% בקבוצת ה-MRI הקרדיווסקולרי לעומת 43.8% בקבוצת האנגיוגרפיה, P=0.21).

במטופלים החולים בתעוקת לב עם גורמי סיכון למחלת לב כלילית, MRI המבוסס על פרפוזיית שריר הלב מוביל לפחות צנתורים ואינו נחות מאנגיוגרפיה ומדידת ה-FFR בכל הקשור לאירועי לב רציניים.

מקור: 

Nagel, E. et al. (2019) NEJM, 380:2418-2428

נושאים קשורים:  מחקרים,  צנתור,  תעוקת לב,  מחלת לב כלילית
תגובות