תיקון מפרצת בגישה אנדווסקולרית

מתן אספירין מפחית הסיכון לגדילת שק המפרצת לאחר תיקון אנדווסקולרי

מחקר מצא, כי שימוש בסליצילטים כגון אספירין לאחר תיקון אנדווסקולרי של מפרצת באבי העורקים, בהשוואה לנוגדי קרישה אחרים, מפחית באופן ניכר את הסיכון לגדילת שק המפרצת

הדמיה של החזה וחלל הבטן (צילום: אילוסטרציה)

תיקון בגישה אנדווסקולרית (Endovascular aneurysm repair - EVAR) של מפרצת באבי העורקים הבטני (abdominal aortic aneurysm - AAA) נהיה נפוץ יותר ויותר, עקב דיווחים עקביים על בטיחות ויעילות ההליך. עם זאת, סוגיות מסוימות, כגון דליפת דם לחלל המפרצת (endoleaks) וגדילת שק המפרצת עם הזמן, עדיין מהוות מקור לדאגה רבה.

שימוש בנוגדי טסיות, הנחשב כטיפול חובה למניעה שניונית של תחלואה קרדיווסקולרית, עשוי לשחק תפקיד בשתי הסוגיות הנ"ל, על ידי הפרעה לתפקוד קרישת הדם ולתהליך הדלקתי הקשור ל-AAA.

המחקר הנוכחי בחן אם תרופות שונות ממשפחת נוגדי הטסיות הינן גורמי סיכון בלתי-תלויים לדליפת דם עיקשת סוג II לחלל המפרצת (type II endoleakי– T2E) ולגדילת שק המפרצת לאחר EVAR.

במחקר נכללו כל המטופלים שהיו עם T2E שאובחנה בביקורת הראשונה לאחר EVAR, פרט למטופלים שהיו ללא שנת מעקב מלאה אחת לפחות. תועדו נתונים דמוגרפיים, תחלואות נלוות, התקני EVAR וטיפולים בנוגדי טסיות. כל המטופלים עברו סריקת טומוגרפיה עם חומר ניגוד לאחר 1, 6, ו-12 חודשים ולאחר מכן כל שנה.

בוצע דימות תלת-ממדי עבור כל דליפת דם אל חלל המפרצת על מנת לספק מידע מפורט על נפח הדליפה. התוצאים העיקריים שנבדקו היו נוכחות דליפת דם למפרצת לאחר שישה חודשים וגדילת שק המפרצת מעבר לחמישה מילימטרים בסוף תקופת המעקב.

במהלך תקופה של תשע שנים, 87 מטופלים עם T2E ראשוני נוטרו במשך 41.5 חודשים בממוצע. בעת השחרור מבית החולים, 50 מטופלים קיבלו מרשמים לסליצילטים (אספירין), 16 קיבלו מרשמים לקלופידוגרל (Plavix -י Clopidogrel) ותשעה קיבלו מרשמים לנוגדי קרישה או טיפול רב-תרופתי. 12 מטופלים לא קיבלו טיפול תרופתי כלל לאחר ההליך. לא היו הבדלים מובהקים בתחלואות הלוואי או במאפייני AAA בקו הבסיס בין הקבוצות.

שישה חודשים לאחר הטיפול, 59% (n=51) מה-T2Es הראשוניות נותרו עיקשות. בסוף המעקב, 32 מטופלים היו עם גדילת שק המפרצת מעבר לחמישה מילימטרים (37%). גדילת שק המפרצת הופיעה בתדירות נמוכה יותר, באופן מובהק, בקרב מטופלים שקיבלו סליצילטים (26% לעומת 60%, p=0.004). מודל סיכונים יחסיים ע"ש קוקס חיזק את התפקיד של סליצילטים בהגנה מפני גדילת שק המפרצת לאורך זמן (יחס סיכון: 0.34, 95% רווח בר סמך: 0.13-0.87, p=0.024), בעוד שנפח T2E ומורכבות דליפת הדם זוהו כגורמי סיכון בלתי תלויים.

החוקרים סיכמו, כי טיפול נוגד טסיות עם סליצילטים (אספירין) קשור לירידה בסיכון לגדילת שק המפרצת מעבר לחמישה מילימטרים במשך הזמן בקרב מטופלים עם T2E שאובחנה מיד לאחר EVAR. יש צורך במחקרי עוקבה מבוססי-אוכלוסייה על מנת לאמת את הממצאים הללו וליצור הנחיות חדשות מבוססות-ראיות.

מקור:
Effect of antiplatelet therapy on aneurysmal sac expansion associated with type II endoleaks after endovascular aneurysm repair; Francisco Álvarez Marcos, José Manuel Llaneza Coto, Francisco José Franco Meijide, Ahmad Amer Zanabili Al-Sibbai, Jorge Vilariño Rico, Manuel Alonso Pérez, Santiago Caeiro Quinteiro; Journal of Vascular Surgery
DOI: http://dx.doi.org/10.1016/j.jvs.2016.11.032

נושאים קשורים:  תיקון מפרצת בגישה אנדווסקולרית,  EVAR,  מפרצת באבי העורקים הבטני,  AAA,  נוגדי טסיות,  דליפת דם לחלל המפרצת,  endoleak,  גדילת שק המפרצת,  סליצילטים,  אספירין,  קלופידוגרל,  פלביקס,  מחקרים
תגובות
18.04.2017, 19:14

כרגיל, מחקר ללא רנדומיזציה, עם מסקנות "סיבה ותוצאה". ניסוח זהיר יותר היה עדיף: "Antiplatelet therapy with salicylates appears to be linked to a decreased risk..." כדי לאמת את המסקנות צריך RCT ולא מחקר עוקבה. וכדי להביא להחלטה טיפולית מיטבית צריך למדוד תוצאים כוללניים (תמותה / נכות / איכות-חיים).