מחקרים קודמים הראו, כי לאחר שנת מעקב אחת, סטנט מתכתי, ללא פולימרים, המצופה ב-biolimus-A9י(DCS), הינו בטוח יותר לשימוש מאשר סטנט מתכתי רגיל (BMS) בחולים הנמצאים בסיכון גבוה לדמם. מחקר חדש בחן אם יתרונותיו של סטנט זה נשמרים גם לאחר שתי שנות מעקב.

מחקר זה בוצע בתבנית פרוספקטיבית, רב מרכזית, כפולת סמיות בהשתתפות 2,446 מטופלים בסיכון גבוה לדמם. למשתתפים הוכנס DCS או BMS ולאחר מכן ניתן טיפול נוגד טסיות כפול במשך חודש. תוצאי הבטיחות העיקריים שהוגדרו היו תמותה לבבית, אוטם שריר הלב או קרישה של הסטנט. תוצא היעילות העיקרי שנבדק היה רה-וסקולריזציה של האזור הפגוע בלב.

לאחר שתי שנות מעקב, תוצא בטיחות אירע ב-147 מטופלים שקיבלו DCS וב-180 מטופלים שקיבלו BMS (יחס סיכון: 0.80; רווח בר-סמך 95%: 0.64-0.99; p=0.039). רה-וסקולריזציה התרחשה ב-77 מטופלי DCS וב-136 מטופלי BMS (יחס סיכון: 0.54; רווח בר סמך 95%: 0.41-0.72; p<0.0001).

דימום משמעותי אירע ב-8.2% ממקבלי ה-DCS וב-9.2% ממקבלי ה-BMSי(p=0.95) ואירוע קרישתי לבבי (אוטם שריר הלב או קרישה של הסטנט) אירע ב-8.2% ממקבלי ה-DCS וב-10.6% ממקבלי ה-BMSי(p=0.045). שיעור התמותה לשנה בקרב המשתתפים שחוו דימום משמעותי היה 27.1% ו-26.3%, בהתאמה, בקרב משתתפים שחוו אירוע קרישתי.

לאחר שתי שנות מעקב, משתנים שנמצאו כקשורים בדימום משמעותי היו: גיל גבוה מ-75, אנמיה, עלייה בקראטינין בדם וטיפול ממושך בנוגדי קרישה. משתנים שנמצאו כקשורים בתוצאי הבטיחות היו גיל, אנמיה, אי ספיקת לב, מחלה כלילית רב כלית ומספר הסטנטים שהושתלו ושימוש ב-BMS לעומת DCS.

מסקנת החוקרים היא, שהבטיחות והיעילות של DCS לעומת BMS הודגמו גם לאחר שנתיים בחולים הנמצאים בסיכון גבוה לדמם. שיעור אירועי הדמם המשמעותי והקרישה היו דומים ונמצאו כקשורים בסיכון משמעותי לתמותה.

מקור:
Garot, P. et al. (2017) JACC. 69(2), 162.